פסק-דין בתיק עת"מ 1705-09

1. בפני עתירה למתן צו המורה למשיב לבטל את החלטתו, לפיה, על העותר לעזוב את ישראל וליתן לעותר מעמד בישראל מכוח יחסיו הזוגיים עם העותרת, ועל מתן אשרה מתאימה לעותר לכניסה לישראל לאחר שבני הזוג ייצאו לחו"ל לצורך נישואיהם.

ואלה העובדות העומדות בבסיס העתירה העולות מהעתירה ומהתשובה לה:

2. העותר הינו אזרח טורקיה, יליד שנת 1961, גרוש. העותרת הינה אזרחית ישראלית, ילידת 1957, רווקה ואם חד הורית.

3. העותר הגיע לישראל מטורקיה באשרת תייר בשנת 1992. אשתו ושתי בנותיהם הקטינות הגיעו לישראל אחריו. העותר התגרש מאשתו בשנת 1995 וגרושתו חזרה לטורקיה בשנת 2003. בנותיו של העותר נשארו בישראל וסיימו את חוק לימודיהן בבית ספר תיכון. הבנות קיבלו מלגת לימודים לצרפת, ועזבו את הארץ לפני כ- 3 שנים.

לפי טענת ב"כ העותרים, זכאיות היו בנותיו של העותר לקבל מעמד של קבע בישראל מכוח הוראת החלטת ממשלת ישראל מס' 156. דומה, שאין צורך להכריע בעניין זה, הואיל ובנותיו לא הגישו כלל בקשה לקבלת מעמד.

בחודש פברואר 2004 נעצר העותר. הוא שוחרר בערבות ביום 15.2.2004, בשל היותו משמורן יחיד לשתי בנותיו.

ביום 23.12.04 התחייב העותר כי ייצא את ישראל יחד עם בנותיו בסיום לימודיהן, ביום 15.7.05   (עותק ההתחייבות צורף כנספח ב' לתגובה). העותר לא יצא את ישראל על פי התחייבות זו. 

4. ביום 2.7.05 פנו למשיב העותר וגב' אסתר מרקוס, תושבת ישראל, עמה ניהל העותר, לטענתו, קשר זוגי במהלך שנתיים וחצי, בבקשה להכיר בהם כבני זוג. תגובת המשיב, היתה, כי על העותר לעזוב את ישראל עד ליום 21.7.05, כשלאחר מכן תוכל בת הזוג להזמינו ארצה. העותר עזב את ישראל, אולם המשיב סרב להתיר את כניסתו חזרה, משום שהעותר שהה בישראל שלא כדין תקופה ארוכה; לאור פסק דינה של כב' השופטת שרה דותן בעת"מ 2831/05 מיום 5.4.06, אושרה כניסתו של העותר לישראל, הוא קיבל אשרה ושב לישראל. לאחר תקופה, נפרד העותר מהגב' מרקוס. על כן, הופסק הטיפול בבקשתו.

5. לאחר שהעותר נפרד מהגב' מרקוס, הכיר העותר את העותרת באמצעות ידידה משותפת, כשנתיים וחצי לפני הגשת העתירה דנן. לטענת העותרים, עבר העותר להתגורר עם העותרת ועם בנה בדירת העותרת ביהוד, זמן קצר לאחר הכרותם. ביום 1.7.07 ביקש העותר להתחיל בהליך קבלת מעמד בישראל מכוח חיים משותפים עם העותרת.

6. מבדיקה שערכה יחידת התשאול של המשיב, עלה, כי בני הזוג אינם מתגוררים יחדיו. העותרת, גרה בגפה, העותר מתגורר במגורי פועלים בצמוד למסעדת סעיד באור יהודה (להלן: "המסעדה"),  בה הוא עובד, והוא נצפה מגיע למסעדה מכיוון אחר, שאינו כיוון ביתה של העותרת (נספח ד' לתשובת המשיב).

במקביל לפעולות יחידת התשאול, זומנו העותרים לשימוע במשרדי המשיב,שנערך ביום 25.3.09 (העתק פרוטוקול השימוע  צורף כנספח ה' לתשובת המשיב).

7. ביום 1.4.09 נשלחה לעותר החלטת המשיב (נספח א' לעתירה), (להלן: " ההחלטה הראשונה") כדלקמן:

" ברצוני להודיעך, כי לאחר בדיקת מהות הקשר בינך לבין הגב' גרינגרס, לא השתכנענו מכנות הקשר.

הנך נמצא בישראל שנים ארוכות, שהית תקופות ממושכות ללא אשרה, ניסית מספר פעמים לקבל מעמד כבן זוג וסורבת כשהסתבר כי הקשר פיקטיבי ביסודו.

מבדיקתנו עולה כי הנך מתגורר רוב ימות השבוע במגורי עובדים במסעדה, ורק לאחר שיחידת התשאול ערכה ביקור בית בדירת בת הזוג, שינית במקצת ממנהגך.

לפיכך סגרנו את תיק האחמ"ש ונבקשך לצאת מישראל תוך לא יאוחר מ- 1.5.2009".

8. בסמוך לאחר קבלת ההחלטה הראשונה, הגישו העותרים ביום 26.4.09 את העתירה דנן, ובגידרה ניתן צו ביניים, האוסר את הרחקתו של המשיב מישראל.

לטענת העותרים בעתירה, הם מתגוררים יחדיו, וקיים ביניהם קשר זוגי וכנה. לעתים, בעיקר בסופי שבוע, כאשר העותר מסיים את עבודתו בשעות מאוחרות, לאחר הפסקת התחבורה הציבורית, נשאר העותר ללון במגורי העובדים במסעדה, כאשר כי בנה של העותרת, המתגורר דרך קבע בביתה של העותרת, הסתכסך עם העותרת ועזב את הבית לפרק זמן של כשבועיים ימים, התגורר הבן במגורי העובדים במסעדה והעותר נשאר ללון עמו לסעדו. נסיבות אלה, כך ב"כ העותרים, אין בהם כדי לפגוע בעובדה, כי העותרים מתגוררים בצוותא ומנהלים חיי שיתוף. העותרת צירפה לעתירה שלל של מכתבים, תצהירים ותמונות כדי לאשש טענות אלה בדבר המגורים וחייהם המשותפים של בני הזוג.

9. לעומתם טען המשיב, כי אין המדובר במגורים משותפים. הדבר עולה בעליל מהתצפית שנערכה ע"י יחידת התשאול; בשימוע שנערך לעותרים, הם לא הזכירו כלל את הלינה במגורי העובדים במסעדה. ההסברים לגביהם הועלו על ידם רק לאחר שהם נחשפו ע"י יחידת התשאול. עוד טען המשיב, כי התנהגות העותר הינה מניפולטיבית. הקשר עם העותרת אינו אלא קשר פיקטיבי, והוא עושה ככל שעולה בידו על מנת להישאר בישראל.